אתם זוכרים את זה? את הצחוק הזה שהיה פעם באוטו, את הבדיחות הפנימיות שרק שניכם הבנתם. לפעמים, בין הכביסות, המיילים מהעבודה והסיפור לפני השינה, נדמה שהצד הזה שלכם קצת נרדם. הזוגיות הופכת למשימה, לניהול פרויקט. וזה לא שאתם לא אוהבים, ברור שאתם אוהבים. אבל איפה הקלילות? איפה הכיף? התחושה הזו, שאתם קצת מתגעגעים לעצמכם של פעם, היא טבעית לגמרי.
הדרך להחזיר את המשחק והקלילות לזוגיות היא לא דרך חופשות מפוארות או תכנונים גרנדיוזיים, אלא דרך יצירת איים קטנים של כיף בתוך היומיום. מדובר בהסכמה משותפת להכניס רגעים של שטות, של צחוק ושל חיבור לא מחייב, באמצעות "משחקים" זעירים שלא דורשים זמן או אנרגיה מיוחדת. המפתח הוא להסתכל על המשחק לא כעוד משימה, אלא כהזדמנות לנשום ביחד.
אבל מאיפה מתחילים? אנחנו גמורים בסוף היום
השאלה הזאת במקום. האנרגיה בסוף יום של הורים היא משאב יקר, ולחשוב על להוסיף עוד משהו לרשימה נשמע כמו מתכון לתשישות. לכן, העיקרון הראשון הוא להוריד את הרף. אנחנו לא מדברים על הפקת ערב משחקי קופסה או על תחרות כשרונות בסלון. אנחנו מדברים על שינוי קטן בגישה, על זריקת ניצוץ של הומור לתוך סיטואציה קיימת.
במקום לחשוב על 'להתחיל לשחק', תחשבו על 'להרשות לעצמנו להיות מטופשים לדקה'. זה יכול להיות פרצוף מצחיק שאתם עושים אחד לשני מעל הראש של הילד שמסרב לאכול ברוקולי. זה יכול להיות ריקוד קטן ומוזר של עשר שניות במטבח כשמתנגן שיר שאתם אוהבים. המטרה היא לא לייצר פעילות חדשה, אלא למצוא את הסדק הקטן בתוך הפעילות הקיימת ולהכניס דרכו קצת אוויר וצחוק. זה לא דורש אנרגיה, לפעמים זה אפילו מייצר אותה.
אילו 'משחקים' אנחנו יכולים לשחק בלי לקנות כלום ובלי לצאת מהבית?
המשחקים הכי טובים הם אלה שדורשים רק אתכם ואת הדמיון שלכם. הם יכולים לקרות בכל מקום ובכל זמן, והם בחינם. הנה כמה דוגמאות שאפשר לנסות עוד הערב:
- לשחק 'שתי אמיתות ושקר אחד' על היום שהיה לכם. כל אחד מספר שלושה דברים קצרים, והשני צריך לנחש מה השקר. זו דרך מצחיקה לגלות פרטים קטנים.
- להמציא ביחד תסריט לסרט מטופש על בסיס משהו שקרה היום. למשל: 'הרפתקאות גרב האבוקדו שנעלם במכונת הכביסה'.
- לנהל שיחה של דקה שלמה רק במבטים, בלי מילים, ולנסות להעביר אחד לשני מסר. למשל: 'ממש בא לי גלידה'.
- לבחור מילת קוד סודית ליום אחד. בכל פעם שאחד מכם אומר אותה, השני צריך לעשות פרצוף מצחיק או לתת חיבוק קצר.
- לשלוח הודעות עם אימוג'ים בלבד ולנסות לנהל 'שיחה' שלמה ככה, בזמן שאתם בעבודה או בסידורים.
- לספר את היום שלכם מהסוף להתחלה, כמו סרט שרץ אחורה. זה תרגיל מצחיק שמכריח את המוח לחשוב אחרת ומייצר סיפורים משעשעים.
הצחוק המשותף הוא כמו דלק סילוני לזוגיות. הוא לא פותר את הבעיות, אבל הוא נותן את הכוח לעוף מעליהן.
מה קורה אם צד אחד יותר 'בעניין' של משחקים מהשני?
זה תרחיש נפוץ מאוד. לכל אחד מאיתנו יש מזג שונה, רמות אנרגיה משתנות ודרכים אחרות לבטא חיבה וקלילות. אם צד אחד מרגיש יותר 'משחקי' והשני פחות, המפתח הוא סקרנות ולא לחץ. במקום לנסות 'לגרור' את בן או בת הזוג למשחק, אפשר פשוט להזמין. במקום 'בוא נשחק', אפשר לשאול 'מה הדבר הכי מצחיק שקרה לך היום?' או 'יש לך כוח לשטות של דקה?'.
חשוב גם לכבד 'לא'. לפעמים אחד מכם פשוט עייף מדי, מוטרד או לא במצב רוח, וזה בסדר גמור. קבלה של ה'לא' היא גם סוג של חיבור ואינטימיות. אפשר לנסות למצוא את הגרסה המינימלית ביותר של משחק שמתאימה לשניכם. אולי זה לא משחק מילים, אבל כן חיוך קטן. אולי לא ריקוד במטבח, אבל כן לשים יד על הגב וללחוש בדיחה פרטית. אם אתם מרגישים שהפער הזה הוא קבוע ויוצר תסכול מתמשך, אולי זו הזדמנות לדבר על זה. לא על המשחק עצמו, אלא על הצורך בחיבור. לפעמים, שיחה עם גורם מקצועי יכולה לעזור למצוא שפה משותפת חדשה.
איך הופכים את זה להרגל ולא למשהו חד פעמי?
כמו כל דבר טוב, גם קלילות צריכה קצת תשומת לב כדי לפרוח. זה לא אומר שצריך להכניס ליומן '19:30 - זמן משחק זוגי'. זה יהרוג את כל הכיף. במקום זאת, אפשר להחליט על כוונה משותפת. לדבר על זה פעם אחת ולהגיד, 'בואו נסכים לחפש יותר הזדמנויות לצחוק ביחד השבוע'. זה הכל. עצם ההסכמה המשותפת כבר שמה את הנושא במודעות.
דרך נוספת היא ליצור 'עוגנים' קטנים. למשל, להחליט שבכל פעם שמכינים קפה בבוקר, שולחים אחד לשני הודעה מצחיקה. או שבכל נסיעה משותפת באוטו, מקדישים את הדקה הראשונה לניסיון להצחיק אחד את השני. אל תפחדו מכישלון או ממבוכה. אם ניסיתם משחק והוא הרגיש מאולץ, צחקו על זה. עצם הניסיון הוא ההצלחה. המטרה היא לא להיות קומיקאים, אלא פשוט להזכיר לעצמכם שמתחת לכל השכבות של העייפות והאחריות, אתם עדיין שני אנשים שאוהבים ליהנות ביחד.
להחזיר את המשחק לזוגיות זה לא למחוק את העייפות או את הקשיים. זה להדליק נורה קטנה של אור וצחוק בתוך כל זה. זה לזכור שהאדם שלידכם הוא לא רק השותף שלכם למשימות, אלא גם השותף שלכם לחיים, לכיף, לשמחה. כל בדיחה פרטית, כל משחק מטופש, כל רגע של קלילות, הוא כמו להפקיד עוד קצת אהבה בחשבון המשותף שלכם. זה לא דורש הרבה, רק נכונות קטנה לחזור להיות, מדי פעם, שני אנשים שפשוט נהנים להיות ביחד.
שאלות שנשאלות הרבה
אנחנו מרגישים שאין לנו אפילו חמש דקות פנויות. איך מכניסים משחק ללו"ז כזה?
היופי במשחקים האלה הוא שהם לא דורשים 'זמן פנוי' ייעודי. אפשר לשלב אותם ברגעים קיימים: לשחק משחק ניחושים בזמן שמקפלים כביסה, לשלוח הודעה מצחיקה בזמן ההמתנה בתור, או להמציא סיפור יחד תוך כדי שטיפת כלים. המטרה היא לא להוסיף משימה ללו"ז, אלא לשנות את האווירה של משימה קיימת.
אחד מאיתנו מרגיש שזה קצת מאולץ או ילדותי. איך מתגברים על המבוכה?
המבוכה הראשונית טבעית לגמרי, במיוחד אם יצאתם מה'מוד' הזה. כדאי להתחיל מהדברים הכי קטנים ופחות 'משחקיים', כמו לשתף בבדיחה ששמעתם או לשלוח תמונה מצחיקה. חשוב לדבר על זה בפתיחות ולהסכים ש'מנסים'. לפעמים, דווקא הצחוק על כמה שהניסיון מרגיש מאולץ הוא מה ששובר את הקרח ומחבר.
ניסינו והיה נחמד, אבל יום למחרת חזרנו לשגרה השוחקת. איך שומרים על זה לאורך זמן?
התמדה לא אומרת הצלחה בכל יום. זה בסדר גמור שיש ימים או שבועות שבהם אין לזה מקום. המפתח הוא לא להתייאש, אלא להחזיק בראש את הכוונה המשותפת. אפשר להחליט על 'תזכורת' קטנה, כמו הודעת בוקר טוב עם אימוג'י מצחיק, או פשוט להסכים שאחת לשבוע, מי שזוכר ראשון 'מזמין' את השני למשחק של דקה.
מה אם המשחק חושף מתח או כעס קיים במקום להפיג אותו?
זו נקודה חשובה. לפעמים, ניסיון להיות קלילים יכול להציף תסכול קיים. אם זה קורה, זה סימן חשוב שכדאי לעצור ולשים לב אליו. במקום לדחוף את המשחק, אפשר לעצור ולומר משהו כמו, 'נראה שזה לא הזמן למשחק עכשיו, אולי כדאי שנדבר על מה שמפריע לנו?'. המשחק אינו תחליף לשיחה כנה על קשיים, ואם אתם מרגישים שאתם נתקעים במתח הזה שוב ושוב, שיחה עם איש מקצוע יכולה לתת לכם כלים למצוא דרך חדשה לדבר ולהקשיב.